Monday, February 18, 2013

שמונה סיבות לציין את ה 9 למרץ ביומנכם

  1. אם תציינו את התאריך, אז מן הסתם קראתם את הפוסט עד סופו.  אם קראתם את הפוסט עד סופו, גדולים הסיכויים שגם תרכשו כרטיס - תרומה לעמותת פרקינסון בישראל (גילוי נאות: אני בעל תפקיד, בהתנדבות, בעמותה).  אם תרכשו כרטיס - תרומה, גם תרגישו טוב כי עשיתם מעשה נכון וגם תיהנו מערב אמנותי מרגש.
  2. אנשים עם פרקינסון חשים כי הם לבד.  רק הם מסוגלים לחוש את התופעה הזו - שאי אפשר להסתירה - המכונה פרקינסון, הסובבים אותם לא מסוגלים לחוש, אך בהחלט יכולים לראות.  חשוב שאדם עם פרקינסון ידע כי הוא לא לבד.  העמותה נותנת לאנשים עם פרקינסון בית.
  3. עזרה עצמית היא דבר טוב, אך לא מספיק.  חברי עמותה עם פרקינסון משלמים דמי חבר ומשלמים על פעילויות שונות מחיר מסובסד.  גם חברות התרופות מסייעות לקהילה (במסגרת מה שנקרא "אחריות תאגידית").  עמותות חולים למיניהן נהנות מכך וגם אנחנו.  אבל זה לא מספיק.  צריך להניע את האנשים עם פרקינסון לשמור על כושר, צריך להקים בעבורם מענה טלפוני, "קו חם", צריך להניע את משרד הבריאות וקופות החולים להקים מרפאות מתמחות בפרקינסון.  כל זה עולה כסף, גם כאשר הכל נעשה בהתנדבות.
  4. עמותה על טהרת ההתנדבות, ללא מקבלי שכר, מהווה אתגר ניהולי.  קל להיכנס ולהתנדב, אבל באותה מידה קל להתפטר מהיום למחר.  את המתנדבים צריך לטפח ולשמר בהם את המוטיבציה. זה עולה כסף.
  5. מה שנעשה וכמה שנפעל, תמיד יש מקום לשיפור.  אנחנו מתנהלים יעיל ונכון עם התרומות שאנו מקבלים.  בשנה שעברה, בעבודה קשה, הרווחנו את תו הניהול האפקטיבי שמעניקה עמותת "מידות".  מכאן שהכסף שתתרמו יושקע בחולים ולא בתקורות.
  6. יום הפרקינסון הבינלאומי חל ב 11 לאפריל.  העמותה מציינת ב 9 למרץ את פתיחת חודש המודעות לפרקינסון.  חשוב לנו לשקף כי זו מחלה כרונית שאפשר לחיות איתה לאורך שנים רבות.  לכן, חזור וקרא את סעיף 2 לעיל.
  7. מרינה מקסמיליאן וגיל שוחט - שמעתם בודאי עליהם.  האם גם שמעתם אותם?  הרכב יוצא דופן של מוזיקה קלאסית ומודרנית.  שווה לשמוע ולראות.
  8. וסיבה אחרונה לפוסט זה: עמותת פרקינסון בישראל מציינת השנה 20 שנות פעילות.  20 שנות סיוע לאנשים עם פרקינסון ולמשפחותיהם.  האם אין זו סיבה מעולה לתרומה?
אז רשמו לפניכם את התאריך: 9 למרץ, שעה 20:00 באולם ווהל באונ. בר אילן.  פרטים בהזמנה שלמטה.


שתבוא עליכם הברכה,

עמיר

No comments:

Post a Comment