נסו את הדבר הבא: התרכזו באחת הידיים. היד משוחררת וחפשית לגמרי. עתה כווצו מעט את שרירי היד. ללא שינוי מנח היד, ללא תזוזה, פשוט שמרו על שרירים מעט מתוחים. עתה, ללא שנוי במתח השריר, נסו לבצע תנועה מהירה, הלוך וחזור. למשל, לסובב את כף היד סביב צירה ימינה ושמאלה במהירות, או לתופף עם כף היד במהירות על השולחן. אם תעשו את זה כמו שצריך, עם שרירים מתוחים מעט, יהיה לכם קשה לבצע זאת במהירות. יתכן וגם יהיה לכם קשה לשמור על קצב אחיד.
נסו ללבוש מכנסיים כאשר המתח השרירי נשמר, נסו ללבוש חולצה, לכפתר כפתורים.
איננו מקדישים מחשבה שניה, לזריזות, לקלות התנועה והאיזון המושלם בין השרירים המניעים כל חלק בגוף. עד שהאיזון מופר.
חושבים כי הסימפטום הבולט ביותר - הרעד - הוא גם הקשה ביותר. לא כך הוא. הרעד מופיע במנוחה, כשהידיים לא זזות. בזמן תנועה מכוונת, בדרך כלל, אין רעד. אין בעיה לקחת את הכוס ביד. יש בעיה להחזיק אותה יציבה, ללא תנועה.
הרעד מפריע, אך אינו באמת מגביל.
איטיות התנועה הנגרמת מהפגיעה באיזון בין השרירים בגוף מפריעה הרבה יותר: להתנגב אחרי מקלחת - עבורי - זה טקס מחושב ומלא הדרת כבוד, הלוקח מספר דקות. ללבוש מכנסיים זו פנטומימה של תנועות מחושבות אך לא יעילות במיוחד.
עם חולצות וכפתור כפתורים אין לי בעיה עדיין. גם זה יגיע, מן הסתם, עם הזמן.
הסלואו מושן, עם זאת, משליך על כל ההתנהלות: אני הולך בבוקר מהחניה לעבודה, בקצב רגיל, ושם לב כי רוב האנשים משיגים אותי. אני מדבר בקול רגיל ומבקשים ממני להגביר את הקול, או לחזור על דברי. להכניס שמיכה לציפה זה מבצע מורכב הנמשך דקות ארוכות. בזמן שאני מסדר פינה אחת של הסדין העוטף את המזרון, אשתי כבר סיימה לסדר את שלוש הפינות האחרות.
נשמע קטנוני? אולי. אני יודע כי מתמודדים רבים מתקשים בכלל לזוז, אז מי אני כי אלין?
על כן, אעצור כאן. מחר בבוקר, אעשה ספורט, כפי שאני עושה ארבע פעמים בשבוע. ארבע פעמים בלבד, כדי שיהיה לאן לגדול. וכל זה למה?
ובכן, משהו חייב להזכיר לשרירים שיצאו מאיפוס כי זה לא מקובל ולא קביל לצאת כך מאיזון. המשהו הזה הוא הפעילות הגופנית. סם הנגד הטוב ביותר והזול ביותר לטיפול בסלואו מושן.
עמיר
